תעתועים

    31 דצמבר 2023...   סוף שנה אזרחית משרה בד"כ התרגשות, סוג של דגדוג בבטן בציפייה להתחלות חדשות...   השנה, תוך כדי מלחמה שלא ידענו כמותה, אני חש מועקה כבדה, ערפל סמיך של אי וודאות, סוג של ורטיגו...   למרות כי יש לי לא מעט סיבות להיות אופטימי אני עדין תקוע ב – 7/10 ולא מצליח "לנוע קדימה".    כמו שחלק ממני נשאר אי שם באירועי אוקטובר 1973, חלק משמעותי ממני נשאר תקוע, כנראה לעד, באוקטובר 2023.    

  וואוו, איזה שבר נורא. ההפתעה הזו חמורה ועמוקה הרבה יותר מזו אשר חווינו ב-1973. כמות האבדות ביומיים-שלושה הראשונים גבוהה יותר מאשר באוקטובר 73. ב-73 היה מודיעין. לא מספיק, לא מלא אבל היה. הבעיה העיקרית אז היתה בדרג מקבלי ההחלטות (מדיני וצבאי).    פערי המידע והמודיעין באוקטובר 2023 הם בלתי נתפסים בעיני.   תפסו אותנו עם "מכנסיים מופשלים".   לא ידענו כלום.   לא הבנו כלום.   הם תכננו, פעלו, התאמנו והוציאו לפועל תכנית מבצעית בלי שאנחנו נבחין ולו בסימן מעיד אחד...  ו בינתיים שילמנו למעלה מ - 1,000 קורבנות שווא. הקורבנות הללו (ואלו אשר לדאבון הלב עוד יפלו) הם תוצאה מתמשכת של התבהמות פוליטית.   ב תהליך חברתי אבדנו ב-20 השנים האחרונות חלק ניכר מהערכים עליהם נבנתה המדינה והחברה הישראלית.   המערכת הפוליטית האיצה את התהליך הזה תוך שהיא דוחקת החוצה כל מה שעמד בדרכה.   ההבנה   כי הדרך להשיג כוח, כבוד ומשאבי הון עוברת דרך מרכזי מפלגות הניעה סוג מאד מסוים של אנשים לקדמת הבמה.   בכוח, במרפקנות ולעיתים בדרכים לא כשרות הם פילסו דרכם   קדימה עד לעמדות השפעה ברמה הלאומית.   לא פלא בעינ

  6 אוקטובר 2023, השעה 13:55. הלב הולם ואני נזכר ברגעים ההם עת החלה המלחמה הארורה ההיא...   50 שנים !   18,250 ימים 18,250 ימים ארוכים בהם לא שכחתי אפילו לא לרגע את הימים הנוראים ההם, את מה שנשבעתי לעשות ויהי מה ולא שכחתי לרגע את החברים אשר חרפו נפשם על אותן מטרות. 18,250 ימים ארוכים כשחלק ממני נשאר שם...   50 שנים אחרי 1973 אנחנו נאבקים במלחמה קצת אחרת להשגת אותן מטרות.   רובנו כבר כמעט קשישים אבל אותה רוח, אותה נחישות, אותה עקשנות ואותה אמונה בצדקת הדרך תוביל אותנו להבטיח לילדינו ולנכדינו מדינה חופשית, יהודית ודמוקרטית.   המדינה היחידה בעולם בה יוכלו לחיות לבטח.