ביקור יחידים... השנה, שלא כמו בכל שנה אחרת, אלך לבתי העלמין "לבקר" את חברי בימים לפני יום הזיכרון הרשמי. אלך להיות אתם לבד, להניח אבן קטנה, להזיל דמעה בסתר ולזכור... לזכור ולהתאבל על זיו הנעורים... ההחלטה האומללה לכפות על משפחת השכול את נוכחותם של פוליטיקאים היא בלתי הגיונית, מקוממת וממש לא ראויה בעיני. להביא פוליטיקאים לנאום בבתי העלמין הצבאיים בתקופה כ"כ רגישה זו ממש איוולת מחד ועוולה מאידך. בתקופה רגישה שכזו, מתן אפשרות לפוליטיקאים, אשר מרביתם משולים (בעיני) ל"מכונות הפולטות מילים נבובות", היא סוג של תקיעת אצבע בעין משפחת השכול הענקית. ירי של חץ מלובן ישירות ללבן של המשפחות והחברים. אני לא מתכוון למחות בבתי העלמין, בקרבת קברי החברים ובני המשפחות, ואינני מתכוון להעצים ריב ומדון. אבוא לבקר את החברים הרבים כל כך, בשקט, רק אני והם, ואומר להם בעצב גדול כי לא השכלנו לבלום את השסע, הפילוג, השנאה ויצר ההרס העצמי. אומר להם בצער גדול כי על המדינה השתלטו חבורה של חסרי מצפון וערכים, הפועלים ממניעים אישיים אנוכיים צרים תוך שהם מ