דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית אישי

השוואה כואבת

    שתי תמונות אשר צולמו בהפרש של 6 שנים. רבין, במסדר הסיום שלי (יולי 1970) ובבואו לומר שלום ותודה עם נחיתתנו בארץ (יולי 1976). כל כך הרבה מפריד בין המנהיגות שלו, עליה חונכו מפקדים, לוחמים וגם פוליטיקאים לבין המנהיגות הנוכחית.   מושגים כמו יושרה, דוגמא אישית, אחריות (אישית ולאומית) כאילו נמוגו.   הן  קיבלו פירושים ומשמעויות אחרים (שלא לומר הזויים).  המנהיגים/פוליטיקאים  הנוכחיים מובילים אותנו למחלוקות, שסעים, יריבות, שנאה ואולי אפילו למלחמת אחים... הלוואי ויכולנו להחזיר את הגלגל אחורנית.

לא הספקתי לומר...

                 סיפור אמתי ועל כן “עמעמתי” קצת את היכולת לזהות… 1965,  שעת צהריים בקיץ לוהט באילת.  חם ולוהט כמו כמעט כל ימות השנה באילת… שלושה חברים, שיחקנו גולות (או משחק תחרותי אחר) בחצר הבית שלנו, ממנה ניתן היה לראות את כל אורך הרחוב הקטן בו גרנו.  הרחוב היה ריק מאדם.  הכל עמד מלכת תחת השמש הקופחת.   היינו בסופו של החופש, משועממים ודי שבעים מהחופש הגדול אשר עמד להסתיים תוך כמה ימים. למעשה די ציפינו להתחלת שנת הלימודים וידענו כי אנחנו עתידים לקבל מחנכת חדשה. בהמתנה לתור שלי להיכנס למשחק קלטתי פתאום דמות אשר הלכה לאיטה ברחוב, מנסה לדלג בין כתם צל אחד לאחר.  דמות חדשה של מישהי אשר לא ראיתי קודם לכן.  הבטתי עליה תוך שהיא מתקרבת אלינו.  היא חבשה כובע רחב שוליים וגם הרכיבה משקפי שמש כהים וגדולים.  היא לבשה זוג מכנסיים קצרצרים וצמודים וחולצה אשר היום בוודאי היו מכנים “חולצת בטן”.  אשה צעירה אשר בגילי הצעיר אז לא יכולתי להעריך את גילה.  יפה. חתיכה.  חתיכה אלוהית… תוך שהיא מתקרבת הבטתי עליה כמהופנט.  כשהתקרבה ראיתי כי גם היא מביטה אלי, מחייכת קלות וממשיכה לאיטה לעבר הקצה האחר של הר

יונתן, בני הצעיר...

הפוסט נכתב במקור ב - 9 נובמבר 2007 ביום ההולדת שלי, לפני כמעט 5 שנים ... נולד לי בן.     הוא לא ילדי הראשון.    יש לי גם ילדים בוגרים.    בוגרים ממש.    כשעלתה השאלה האם נביא ביחד ילד לעולם התלבטתי לא מעט אם בגילי המופלג נכון הדבר.     הייתי אז בשיאו של חלום, ריחפתי ברומו של עולם, הרגשתי שאני יכול להכל...  אבל התלבטתי.    התלבטתי לא בגללי אלא בגללו .   חשבתי עליו. כשיגדל - איך הוא ירגיש עם אבא קשיש ...    חששתי כי לא יהיה לי עוד כוח,    כי לא אדבר בשפתו ...     ההתלבטות והחשש ליוו אותי ממש עד ליום בו הוא נולד. אבל מהחיבוק הראשון , מהמבט הראשון אשר הישיר אלי, מהנגיעה הראשונה...  אני לא מפסיק להתפעל...          נכון , אני האבא שלו ואני לא אובייקטיבי , אבל הוא באמת  באמת   באמת  ילד מדהים .     הוא ילד קטן והוא כל כך בוגר.    הוא ילד קטן והוא כל כך נבון ורגיש ואוהב ... כמו ענק . הוא ילד קטן אבל מעניק חום, אהבה, אושר אינסופי והרבה תובנה.   מאז שהוא נולד אני מוצא את עצמי לפחות פעם אחת ביום (ולעיתים אפילו 10 פעמים ביום ...) , מהרהר כמה קרוב הייתי לפקשש אהבה ענקית ואושר מדהים – לו הייתי מקבל

פתאום כך, באמצע החיים...

בזמן האחרון שמעתי, מכמה אנשים בהזדמנויות שונות, משפט האומר : " וואוו ... לא הרגשתי איך שהזמן טס ... ".  כמו דה-ז'ה-וו זה הזכיר לי משפט אשר שמעתי  מאבי לאחר פטירתה של אמי. הם היו ביחד56 שנים. שנים של זוגיות צרורה בהרבה אהבה מלווה בלא מעט קשיים של החיים. ולאחר פטירתה שמעתי אותו חוזר ואומר : "56 שנים הייתי בגן עדן ולא ידעתי שאני שם ... לא הספקתי לנצל את הזמן" הזמן טס ורובנו בדרך כלל עסוקים בענייני היום-יום .   אנחנו רצים . מנסים להספיק הכל . להכין איזו עבודה , לסגור עוד עסקה , להספיק לקנות מתנה, להוריד עוד 2 קילוגרם... לטפל בילדים, לרצות את בן הזוג ... רובנו משוכנעים כי עוד מעט , משהו כמו תוך שבוע-שבועיים, מקסימום עוד חודשיים, נגיע לשקט ולשלווה.  אנחנו משוכנעים כי זה יקרה אחרי שנגמור את הלימודים, אחרי שנעבור את הבחינה הארורה, מיד אחרי החתונה, אחרי שהילדים יגדלו עוד קצת ...או הגרוע מכל - אחרי שבן הזוג יואיל בטובו לבוא ... אנחנו משוכנעים כי חיינו יהיו מושלמים, ממש שיא המאוויים, כשבן הזוג יופיע,  כשתהיה לנו מכונית חדשה, כשהבית יהיה מסודר, כשנגמור עם המשכנתא, כשנוכל לק

אומץ

אם אין לך אומץ להתרחק מהחוף לא תוכל לעולם לגלות יבשות ( הנראות ) רחוקות , מקומות חדשים ואנשים מקסימים ... מי שאוזר את האומץ הדרוש יודע כי אמנם אין לנו שליטה על הרוח אבל בהחלט אפשר לכוון את המפרשים. בדרך הארוכה יתכן ותתקלו במזג אוויר סגרירי ולעתים אפילו בסערות אבל זכרו כי כדי לראות את הקשת ואת הצבעים דרושים גם שמש וגם עננים ...

מוטו

מי שאין לו אמת פנימית , ערכים וחלומות ואינו עושה הכל על מנת לממשם דומה בעיני לפודל ( או חתול ) . הוא נושם אמנם ( וגם אם מדי פעם הוא עושה סקס , קורא ספר ונוסע מדי פעם לחו"ל ... ) - הוא חי ללא כל תכלית .