סיפור אמתי ועל כן “עמעמתי” קצת את היכולת לזהות… 1965, שעת צהריים בקיץ לוהט באילת. חם ולוהט כמו כמעט כל ימות השנה באילת… שלושה חברים, שיחקנו גולות (או משחק תחרותי אחר) בחצר הבית שלנו, ממנה ניתן היה לראות את כל אורך הרחוב הקטן בו גרנו. הרחוב היה ריק מאדם. הכל עמד מלכת תחת השמש הקופחת. היינו בסופו של החופש, משועממים ודי שבעים מהחופש הגדול אשר עמד להסתיים תוך כמה ימים. למעשה די ציפינו להתחלת שנת הלימודים וידענו כי אנחנו עתידים לקבל מחנכת חדשה. בהמתנה לתור שלי להיכנס למשחק קלטתי פתאום דמות אשר הלכה לאיטה ברחוב, מנסה לדלג בין כתם צל אחד לאחר. דמות חדשה של מישהי אשר לא ראיתי קודם לכן. הבטתי עליה תוך שהיא מתקרבת אלינו. היא חבשה כובע רחב שוליים וגם הרכיבה משקפי שמש כהים וגדולים. היא לבשה זוג מכנסיים קצרצרים וצמודים וחולצה אשר היום בוודאי היו מכנים “חולצת בטן”. אשה צעירה אשר בגילי הצעיר אז לא יכולתי להעריך את גילה. יפה. חתיכה. חתיכה אלוהית… תוך שהיא מתקרבת הבטתי עליה כמהופנט. כשהתקרבה ראיתי כי גם היא מביטה אלי, מחייכת קלות וממשיכה לאיטה לעבר הקצה האחר של הר