תעתועים

  קיר הקלון כולם ביחד וכל אחד לחוד יצרו את התנאים ואת האווירה אשר אפשרה לאויב להנחית את המכה ואת האבידות הכבדות (והמיותרות) אשר ספגנו ב - 7 לאוקטובר. אסור שהם יצאו ללא עונש וקלון לדראון עולם.

  וואוו, איזה שבר נורא. ההפתעה הזו חמורה ועמוקה הרבה יותר מזו אשר חווינו ב-1973. כמות האבדות ביומיים-שלושה הראשונים גבוהה יותר מאשר באוקטובר 73. ב-73 היה מודיעין. לא מספיק, לא מלא אבל היה. הבעיה העיקרית אז היתה בדרג מקבלי ההחלטות (מדיני וצבאי).    פערי המידע והמודיעין באוקטובר 2023 הם בלתי נתפסים בעיני.   תפסו אותנו עם "מכנסיים מופשלים".   לא ידענו כלום.   לא הבנו כלום.   הם תכננו, פעלו, התאמנו והוציאו לפועל תכנית מבצעית בלי שאנחנו נבחין ולו בסימן מעיד אחד...  ו בינתיים שילמנו למעלה מ - 1,000 קורבנות שווא. הקורבנות הללו (ואלו אשר לדאבון הלב עוד יפלו) הם תוצאה מתמשכת של התבהמות פוליטית.   ב תהליך חברתי אבדנו ב-20 השנים האחרונות חלק ניכר מהערכים עליהם נבנתה המדינה והחברה הישראלית.   המערכת הפוליטית האיצה את התהליך הזה תוך שהיא דוחקת החוצה כל מה שעמד בדרכה.   ההבנה   כי הדרך להשיג כוח, כבוד ומשאבי הון עוברת דרך מרכזי מפלגות הניעה סוג מאד מסוים של אנשים לקדמת הבמה.   בכוח, במרפקנות ולעיתים בדרכים לא כשרות הם פילסו דרכם   קדימה עד לעמדות השפעה ברמה הלאומית.   לא פלא בעינ

  6 אוקטובר 2023, השעה 13:55. הלב הולם ואני נזכר ברגעים ההם עת החלה המלחמה הארורה ההיא...   50 שנים !   18,250 ימים 18,250 ימים ארוכים בהם לא שכחתי אפילו לא לרגע את הימים הנוראים ההם, את מה שנשבעתי לעשות ויהי מה ולא שכחתי לרגע את החברים אשר חרפו נפשם על אותן מטרות. 18,250 ימים ארוכים כשחלק ממני נשאר שם...   50 שנים אחרי 1973 אנחנו נאבקים במלחמה קצת אחרת להשגת אותן מטרות.   רובנו כבר כמעט קשישים אבל אותה רוח, אותה נחישות, אותה עקשנות ואותה אמונה בצדקת הדרך תוביל אותנו להבטיח לילדינו ולנכדינו מדינה חופשית, יהודית ודמוקרטית.   המדינה היחידה בעולם בה יוכלו לחיות לבטח.

  ביקור יחידים...   השנה, שלא כמו בכל שנה אחרת, אלך לבתי העלמין "לבקר" את חברי בימים לפני יום הזיכרון הרשמי.    אלך להיות אתם לבד, להניח אבן קטנה, להזיל דמעה בסתר ולזכור...   לזכור ולהתאבל על זיו הנעורים...   ההחלטה האומללה לכפות על משפחת השכול את נוכחותם של פוליטיקאים היא בלתי הגיונית, מקוממת וממש  לא ראויה בעיני.   להביא פוליטיקאים לנאום בבתי העלמין הצבאיים בתקופה כ"כ רגישה זו ממש איוולת מחד ועוולה מאידך.   בתקופה רגישה שכזו, מתן אפשרות לפוליטיקאים, אשר מרביתם משולים (בעיני) ל"מכונות הפולטות מילים  נבובות", היא סוג של תקיעת אצבע בעין משפחת השכול הענקית.   ירי של חץ מלובן ישירות ללבן של המשפחות  והחברים.   אני לא מתכוון למחות בבתי העלמין, בקרבת קברי החברים ובני המשפחות, ואינני מתכוון להעצים ריב ומדון.    אבוא לבקר את החברים הרבים כל כך, בשקט, רק אני והם, ואומר להם בעצב גדול כי לא השכלנו לבלום את השסע,  הפילוג, השנאה ויצר ההרס העצמי.   אומר להם בצער גדול כי על המדינה השתלטו חבורה של חסרי מצפון וערכים,  הפועלים ממניעים אישיים אנוכיים צרים תוך שהם מ

  כריות האבן מונחות בסדר מופתי, שורות ארוכות שאין רואים את סופן, ועל כל אחת שם, מספר אישי וגיל כל כך צעיר...   האבנים שותקות, דממה רועמת, החודרת עמוק ללב ולנשמה, הזעקה האילמת הזו כואבת עז שאינו מרפא על לכתם של חברינו,   49 שנים וכאילו היה זה אתמול, נזכור אותם תמיד, את אלו אשר עשו את כל מה שיכלו להבטיח כי מה שאירע בעבר – לא יקרה עוד לעולם,   ערב יורד על "עיר הנוער", דממת המוות מופרעת רק על ידי אוושת הרוח הנושקת לצמרות הברושים,   ואנו, אכולי צער ואשמה, ממאנים לצאת מהמקום הקדוש הזה...  

ציון דרך ליל 9-10 אפריל, 1973. 49 שנים... לא יאומן... א.ר.ב.ע.י.ם ות.ש.ע שנים למבצע "אביב נעורים". רק בחלוף השנים אנחנו מבינים עד כמה הוא שינה את מדיניות הלחימה בטרור. מבצע "אביב נעורים" המבצע הזה שינה במידה רבה את "כללי המשחק", העלה את הלחימה בטרור הפלסטיני למדרגה חדשה וקבע סטנדרט גבוה במיוחד לדרישות המודיעיניות המתחייבות להתקיים לפני אישור מבצעים התקפיים... המבצע (ליל 9-10 אפריל 1973 ) בא כתגובה לרצף גובר של מתקפות מחבלים על יעדים לאורך הגבולות, בתוך מדינת ישראל וגם לא מעט תקיפות של יעדים ישראליים בחו"ל. הקברניטים באותה תקופה הבינו כי אי אפשר להמשיך רק להגיב למתקפות הרצחניות אלא כי צריך ליטול יוזמה ולנסות "לתת מכה" אשר תשנה כאמור את "כללי המשחק" באזור. לביצוע פעולה משמעותית כמו זו אשר נתבקשה (ולא בוצעה כמוה לפני כן), נרתמו כל גופי קהיליית המודיעין ובתוך תקופה לא ארוכה סומנו יעדים אשר נחשבו לאיכותיים ובעלי פוטנציאל להביא לשינוי המיוחל. במקביל הוחל באימון הכוחות מבלי שהם הבינו או העלו בדעתם מהי באמת המשימה אליה התאמנו. במסגרת

  צדק צדק תרדוף ! אם תיחתם עסקת טיעון אזי זו תהיה הודאה של מערכת המשפט בהיותה מוטה, פוליטית ובכך כי קשרה קשר להפיל את נתניהו ולהביא להדחתו. מהרגע שנודע כי מתנהלת חקירה ובעוצמה רבה לאחר הגשת כתבי האישום, פעל נתניהו "להוכיח" את השחיתות והפגמים הרבים במערכת המשפט. מערכת המשפט, שהיא בסיס עליו מונח חלק ניכר מהמערכת השלטונית שלנו, הפכו יעד להתקפות חסרות רסן וערערו במידה רבה את אמון הציבור בה. חתימה על הסדר טיעון בזמן הזה מהווה למעשה "הודאה" של מערכת המשפט בהאשמות החמורות אשר הוטחו בה ולכן אסור לאפשר זאת. הנאשם מוכן להודות כעת בעבירות של מרמה והפרת אימונים (למרות ההודעה הדרמטית כי "לא היה כלום"...) על מנת לזכות בחזרה תיאורטית להנהגת המדינה אבל למערכת המשפט ובעיקר לנו, האזרחים, אסור לאפשר זאת. עסקת טיעון תאפשר לא רק את המשך ההרס של מערכת המשפט אלא תעמיק את הקרע (העמוק ממילה) בחברה הישראלית. בראיה חברתית-לאומית חייבים לתת למערכת המשפט לבחון את ההאשמות ולתת פס"ד מפורט ומנומק. חתימה על עסקת טיעון תמנע ותייתר את הקמתה של וועדת חקירה בענין הצוללות. חקירת רכש ה

בתשדירי השירות נשמעים עשרות פעמים ביממה ומזכירים: גלי צה"ל כבר 70 שנה... (או בנוסח המעודכן: גלי צה"ל כבר 70 שנה בשידור הציבורי). כל מי שעוסק בניהול השיווק יודע כמה קשה לבנות מותג חזק ואילו משאבים ומאמצים נחוצים על מנת לשמר ולקיים אותו על פני זמן. "פרידה" ממותג גורמת תמיד לפגיעה בבעליו ובאובדן השקעות העבר, כמו למשל במותג "אסקייפ" של "פלאפון" וגם של עיתון "חדשות" אשר היה בזמנו חדשני ופורץ דרך בתחומו ואהוד מאד על הצרכנים. דוגמאות לכשלי ניהול מותגים לא חסרות אבל צריך לומר ביושר כי תהליך כזה מתרחש תמיד עקב סדרה של כשלים ניהוליים . כך גם במקרה של גלי צה"ל... סגירת התחנה (או הפיכתה לאזרחית ושינוי אופיה) היא תוצאה ישירה של כשל ניהולי חמור. זה לא קרה במקרה. זה לא קרה בשל אירוע חד פעמי. שמעון אלקבץ (המפקד הנוכחי) הוביל לסדרה של שינויים בתחנה, בלוח השידורים ובאיוש תפקידי ההגשה. הוא שיבץ אנשים אשר אולי התאימו להשקפותיו אבל הם זרים לחלוטין למאזינים, לערכים ולהשקפות שלהם. הוא "העלים" תכניות אהובות ועצר תכניות, הפקות ותכני תרבות

הסטריוטיפים משפיעים על ההתנהגויות שלנו ביום-יום, לעיתים קרובות אפילו באופן בלתי מודע. הכתבה הוכנה ע"י לי אברמוביץ ושודרה בערוץ 2. הכתבה נערכה לפני שנים מספר (כשעדין לימדתי).  "הקרבתי" שיעור שלם אבל התוצאות (והתגובות עלו על כל הציפיות. ראוי לצפות בכתבה (8 דקות) אבל חשוב יותר להקדיש מחשבה על המשמעויות הנגזרות של סטריוטיפים על ההתנהגויות שלנו.

    שתי תמונות אשר צולמו בהפרש של 6 שנים. רבין, במסדר הסיום שלי (יולי 1970) ובבואו לומר שלום ותודה עם נחיתתנו בארץ (יולי 1976). כל כך הרבה מפריד בין המנהיגות שלו, עליה חונכו מפקדים, לוחמים וגם פוליטיקאים לבין המנהיגות הנוכחית.   מושגים כמו יושרה, דוגמא אישית, אחריות (אישית ולאומית) כאילו נמוגו.   הן  קיבלו פירושים ומשמעויות אחרים (שלא לומר הזויים).  המנהיגים/פוליטיקאים  הנוכחיים מובילים אותנו למחלוקות, שסעים, יריבות, שנאה ואולי אפילו למלחמת אחים... הלוואי ויכולנו להחזיר את הגלגל אחורנית.

                 סיפור אמתי ועל כן “עמעמתי” קצת את היכולת לזהות… 1965,  שעת צהריים בקיץ לוהט באילת.  חם ולוהט כמו כמעט כל ימות השנה באילת… שלושה חברים, שיחקנו גולות (או משחק תחרותי אחר) בחצר הבית שלנו, ממנה ניתן היה לראות את כל אורך הרחוב הקטן בו גרנו.  הרחוב היה ריק מאדם.  הכל עמד מלכת תחת השמש הקופחת.   היינו בסופו של החופש, משועממים ודי שבעים מהחופש הגדול אשר עמד להסתיים תוך כמה ימים. למעשה די ציפינו להתחלת שנת הלימודים וידענו כי אנחנו עתידים לקבל מחנכת חדשה. בהמתנה לתור שלי להיכנס למשחק קלטתי פתאום דמות אשר הלכה לאיטה ברחוב, מנסה לדלג בין כתם צל אחד לאחר.  דמות חדשה של מישהי אשר לא ראיתי קודם לכן.  הבטתי עליה תוך שהיא מתקרבת אלינו.  היא חבשה כובע רחב שוליים וגם הרכיבה משקפי שמש כהים וגדולים.  היא לבשה זוג מכנסיים קצרצרים וצמודים וחולצה אשר היום בוודאי היו מכנים “חולצת בטן”.  אשה צעירה אשר בגילי הצעיר אז לא יכולתי להעריך את גילה.  יפה. חתיכה.  חתיכה אלוהית… תוך שהיא מתקרבת הבטתי עליה כמהופנט.  כשהתקרבה ראיתי כי גם היא מביטה אלי, מחייכת קלות וממשיכה לאיטה לעבר הקצה האחר של הר

איפה שר הביטחון ?   איפה הרמטכ"ל ?   איפה דובר צה"ל ?   כולם נאלמו ונדמה כאילו מישהו, בכוונת מכוון, הפך את גלי צה"ל לשופר של נתניהו.  יום אחד, לפני זמן מה, הגיע, כאילו משום מקום פרשן-שדר חדש לתחנה.  האיש הזה הוא אנציקלופדיה לכל נושא. הוא מאגר מידע, בור סוד שאין לו סוף...  הוא לא רק ידען גדול אלא גם קורא צפונות לב ומחשבות...    האיש הזה יודע הכל, בכל נושא, ואפילו הצ'ייסר האגדי לא יכול לו.   הוא מרבה לתאר את יכולותיו בתחום הניהולי, את עברו המפואר בתפקידים בכירים וניתן להבין מדבריו כי הוא תמיד יודע הרבה מאד יותר מכל עיתונאי אחר.  תוך פרק זמן קצר הוא הפך לשדר ופרשן מרכזי, הרבה מעבר לכל אחד אחר.  על בסיס ה"ידע והניסיון" העצום אותו הוא מייחס לעצמו כקרדיט אינסופי, הוא מרשה לעצמו להתבטא בשפה משתלחת, בברוטאליות ובגסות לא ראויה.  בחלק מהמקרים דבריו הם הסתה ממש.  הוא לא שואל שאלות אלא נואם משפטים ארוכים רוויי מלל מתרברב.  כשמרואיין מתחיל להגיב הוא קוטע אותו בלי הרף בלי לתת לו זמן הוגן לתשובה מלאה.  אמרותיו בומבסטיות ופומפוזיות ורוב דברי ה"פרשנות" שלו דומים ל