תעתועים

    מנהלים של חברות ועסקים , מנהיגים פוליטיים ברמות שונות ואפילו רמטכ"לים של צבאות מפוארים עלולים ללקות באגו מנופח וללקות עקב כך באופן חמור בתהליכי קבלת החלטות ... אתם וודאי מנחשים ומזהים את כל אותם רבים עליהם אני כותב .    לא אזכיר אותם בשמם ...     שאלו פעם את אוקטביאנוס איך הוא ניצח את יריבו החזק והוא השיב – ממש בלי בעיה... בהתחלה הוא זלזל, לאחר מכן הוא עשה כל מיני דברים - אבל לא די .    בסוף הוא עשה את כל מה שהיה נחוץ – אבל זה היה מאוחר מדי ...     גאוותנות ואגו מנופח נושאים בחובם תסמינים נוספים כמו - שחצנות , התנשאות , זלזול והיעדר מידה .    האגו המנופח גורם לעיוורון כמעט מלא, גורם לחוסר יכולת להבחין בין טוב לרע . הוא גורם לטשטוש ואפילו למחיקה של גבולות מוסר .    הכל מותר ...      זוכרים את    מנכ"ל ה"בזק" אשר נטל לעצמו מלוא החופן דיבידנדים , ואת עוזי כהן ממרכז הליכוד אשר דרש ג'ובים ומשרות ניהוליות... ?     מה אומר ומה אגיד על שר אוצר אשר שדד קופה ציבורית בלי למצמץ , כך באור יום ... ורמטכ"ל אשר מילים גבוהות פיזר וביריב זלזל ...     למרבה הצער דוגמאות י

                האם המודעות, אשר כה רבים חותרים להעמיק ולשפר , היא אכן מטרה ראויה ? נתקלתי לא אחת באנשים מדהימים - אינטליגנטיים, יצירתיים, פתוחים ... ובמבט מהצד תהיתי מדוע הם לא מקבלים החלטה ולא מבצעים מהלך אשר כל כך מתבקש.  המהלך המתבקש יכול להתייחס לבעיה הקשורה לתחום העסקי אבל בהחלט יכולה להתייחס גם לחיים האישיים . במבט מהצד זה נראה מדהים .  אנשים אינטליגנטיים, הקוראים  ומנתחים היטב את המצב  מציירים לעצמם תמונת מציאות אמתית ( לא מעוותת ), מבינים למה , מדוע ואיך ...  לא רק כי תמונת המציאות היא נכונה - הם גם יודעים בדיוק מה צריך לעשות על מנת לשנות, לתקן ...  אבל לא עושים כלום ! יש אנשים אשר בלי כל קשר לרמת האיטליגנציה , התובנה והרגישות נשארים תקועים .  מבוססים בבוץ . אוכלים חצץ ... ולא עושים כלום . לצפות מהם לעשות את מה שנדרש זה בדיוק כמו ללצפות כי עץ בננות יצמיח תפוזים . כל אחד מאתנו חווה מצב כזה ( בין אם בחיים העסקיים ובין אם בחיים האישיים ) . רוב הפסיכולוגים מציבים את המודעות כמעט כחזות הכל . מסתבר כי על מנת לעבור לעשייה צריך מניע אמתי .  המודעות אינה מספיקה ... מי מאתנו אשר חווה מצ

האם הרוע קיים ? אגדה אורבנית קצרה מספרים כי בשיעור לפילוסופיה אי שם שאל מרצה את תלמידיו " האם הרוע קיים " ? וודאי , השיבו לו , הוא קיים בכל פינה ואפילו יתר על המידה . אם כך למה להלין ? למה להלחם על מנת להדבירו ? שאל המרצה , הלא אם הרוע קיים , כמו כל שאר הדברים בעולם , הוא מעשה אלוהים וצריך לקבלו כחלק מהחיים . באמירה זו ניסה המרצה "להוכיח" כי אמונה היא רק מיתוס , כי אין בה ממש . שהלא לא יתכן כי הרוע יהיה מעשה אלוהי מכוון ... לא ! " אתה טועה אדוני " השיב סטודנט מן הקהל . כולם נדהמו , בכיתה הוטל הס ... מי מעז לקרוא תיגר על מרצה מלומד ונערץ . האם "קור" ו"חושך" קיימים ? שאל הסטודנט את המרצה . "וודאי" הוא השיב ללא היסוס . לא ! " אתה טועה שוב אדוני " . הקור הוא מצב . זה מצב של היעדר אנרגיה . מדידת קור היא למעשה מדידה של היעדר חום . אנחנו יכולים למדוד ולהרגיש חפץ לפי מידת האנרגיה אותה הוא פולט . חפץ נטול אנרגיה הוא קר . הוא חפץ מת ... " כך גם ה

אם אין לך אומץ להתרחק מהחוף לא תוכל לעולם לגלות יבשות ( הנראות ) רחוקות , מקומות חדשים ואנשים מקסימים ... מי שאוזר את האומץ הדרוש יודע כי אמנם אין לנו שליטה על הרוח אבל בהחלט אפשר לכוון את המפרשים. בדרך הארוכה יתכן ותתקלו במזג אוויר סגרירי ולעתים אפילו בסערות אבל זכרו כי כדי לראות את הקשת ואת הצבעים דרושים גם שמש וגם עננים ...